ארגון "לחיות" מפעיל מוקד מצוקה לעזרה ראשונה רגשית ונפשית, אנונימי ,מיידי וללא תשלום, שנותן אוזן קשבת, תמיכה ואמפתיה.
אנשים תמהים, מה כבר אפשר להועיל בטלפון, מה נותנת שעה של הקשבה, האם יש משמעות לכל הפעילות ההתנדבותית הזו ?, ובצדק, מי שלא התנסה בחוויית ההקשבה, משני הצדדים, לא יבין את עוצמתה.
אנשים רבים מסתובבים בעולם עם מצוקות, חלקן הגדול נסתרות מעיני האחרים, חלקן הגדול קשורות ברגש, מתח, כעס, תסכול ועצבות. חלקן של המצוקות הן דילמות שאינן ניתנות לפתרון, אולי רק פתרון חלקי שיועיל בצד אחד אך יחריף בעיה אחרת בצד שני. לרוב האנשים מסכה כפולה על פניהם. כלפי חוץ הם משדרים בטחון ועוצמה, שלווה וחיוך, ובתוכם מבעבע גוש לוהט של כאב, תסכול ופחד. היכן הם יפתחו את סגור ליבם?
על פי רוב, אדם שחש שבריאותו הנפשית אינה תקינה, או מערכת חיי הנישואין שלו אינה בריאה או למשל ילדיו אינם גדלים לפי ציפיותיו, יפנה לרופא, למומחה בתחום שהוא זקוק, לאיש מקצוע על מנת שיפתור לו את הבעיה. אך מה יעשו אותם אנשים שיש להם אחד מהמעצורים הבאים:
- הם מנועים מלשתף את הקרובים ביותר בבעיה שלהם, מסיבה כלשהיא.
- הם אינם יודעים מי הוא איש המקצוע המתאים.
- הם ניסו ללכת לאיש מקצוע אך בעייתם לא נפתרה.
- הם בתהליך טיפולי אך עדיין לא רואים את האור בקצה המנהרה.
- בעייתם מורכבת מכדי שניתן לפותרה מבלי לשבור משהו בדרך.
למי יפנו אנשים אלו? עם מי הם ידברו כאשר הם חשים שהעולם סגר עליהם מכל צד ?
ובכן, לשם כך הוקם מוקד המצוקה "לחיות". בדומה ל"מגן דוד אדום", שתפקידו לבצע פעולות מצילות חיים בשטח, ולפנות את הנפגע לעזרה רפואית דחופה. המוקדנים נותנים זמן, סבלנות כמעט אין סופית, הבנה, חוסר שיפוטיות, הכלה ואמפתיה אתו במצוקתו. הזמן שהמוקדנים נותנים עם הרבה סבלנות ורוך, מאפשרים לאדם לשפוך את ליבו, לספר גם דברים שחבויים עמוק בליבו מבלי לחשוש מתגובה שיפוטית, להדהד בראשו את הדברים שוב ושוב, ולהגיע בעצמו למסקנות שהוא לא היה מסוגל להגיע אליהן לבד, או שהוא פחד לחשוב עליהן.
מטפל מקצועי אינו נותן זמן מיותר ללקוחותיו. הוא מנסה להבין את הבעיה, לחשוב על דרכי טיפול, ולנסות להביא את המטופל שלו אל פתרון הבעיה. אנשים רבים חשים שהמטפל רואה אותם מלמעלה, מעבר לשולחן, ממקום שרופא רואה את חוליו. הם רוצים מישהו שיישב לידם ולא מולם, ויקשיב להם באריכות, בלי להתערב באמצע בקביעות ואבחנות, מישהו שיקשיב להם בצניעות וענווה וייתן להם את ההרגשה שהם שווים גם כך, שהם חכמים ומוכשרים למרות שהחיים השליכו אותם הצידה ככלי אין חפץ בו.
המוקדנים נותנים מקום מכובד ונרחב לתחושות וההרגשות של הפונים, דברים שבדרך כלל לא זוכים לתשומת לב ורגישות אצל ידידים ובני משפחה. אדם שיושב ליד בן משפחה גוסס משתדל להתרכז במשימה שלפניו ואינו נותן מקום לרגשותיו הפרטיים. מי יהיה שם לצדו, לצד כאביו הרגשיים ותסכוליו, פחדיו ועצבותו של הסועד את החולה בעצמו?
אחרי שעת שיחה יהיה הפונה נינוח יותר, רגוע ומוכן להמשיך בחייו עם המצוקות שאמנם לא נפתרו, אך מוסגרו מחדש במסגרת שמאפשרת לו לראות את החיים שמעבר. הוא יבין את עצמו יותר טוב. הוא יאמין יותר ביכולותיו, בתבונתו ובאפשרויות שיש לפניו להתמודד יותר טוב עם הבעיה. מישהו אמר לו שהוא חכם, מישהו אמר לו שהוא אדם טוב ומישהו היה נכון להקשיב לסגור ליבו, ולבטוח בו באופן שהוא מנתח את הבעיה שלו.
גם אם הוא יחליט כעת לפנות לטיפול, הוא יודע מהו הכיוון, הוא יותר שיש אור בקצה, הוא יודע שיש אנשים טובים באמצע הדרך שמחייכים אליו ואומרים לו בכנות, בחיוך ובאמפתיה מלאה, אנחנו אתך, המשך וצעד בחייך, בכוחותיך, בתבונתך ובאמונה שהעתיד יהיה טוב יותר.
התחברת למאמר? רוצה לשמוע יותר?
להזמנת הרצאות וקבלת חומרים השאירו פרטים ונחזור אליכם