להתמודד ולא להתמוטט

הנחיות מקצועיות לאחר מקרה אובדנות מחריד

הורים יקרים! אנשי חינוך מופלאים!

הימים האלו קשים לכל אחד ואחד מאיתנו. האירוע האחרון, שמצטרף לרצף של אירועים לא קלים שליוו אותנו השנה, יכול להציף מגוון של רגשות, זיכרונות ומחשבות. הסיפור הזה יכול להוות טריגר להרבה מאוד תחושות לגיטימיות, כאשר המשותף לכולן זה הקושי והחרדה שהן מעוררות.
בעזרת שיח נכון תוכלו לצאת מזה מחוזקים יותר ולחזק את הקשר המיטיב עם הילדים ובני הנוער שתחת אחריותכם.

ארגון "לחיות" פועל רבות בכל המישורים, לסייע לרווחה נפשית ובין-אישית לטובת הכלל והפרט. קיימנו, ואנו מקיימים ימי הכשרה מעמיקים בתחומי הנפש. חלק מהם גם בתחום מניעת האובדנות. בשורות הבאות אנו נעלה מספר נקודות חשובות שיכולות לסייע להורים ולאנשי חינוך בשיח עם ילדים ובני נוער על רקע העומס הרגשי הרב שהמקרים האחרונים יצרו.

מדוע בכלל כדאי לשוחח עם הילדים?

השיחה עם הילדים מעניקה להם עוגן רגשי. גם אם הם כבר שמעו מחבריהם את מגוון השמועות והסיפורים שהורים אחרים בחרו לשתף, השיחה יכולה לעשות להם סדר בשמועות וברגשות שלהם.
בין אם דיברתם עם ילדיכם ובין אם עדיין לא, עכשיו זהו הזמן להשלים, לבדוק היכן הם עומדים מבחינת הידע והמצב הרגשי שלהם, ולתמוך ולייצב אותם כפי הנדרש לפי מה ששמעו ונחשפו אליו בזמן שחלף.
יש לזכור שמדובר בדמות שהילדים אוהבים ומעריכים ואף מזדהים איתה. הדבר הזה מוסיף למורכבות של הדברים המסובכים ממילא.

חשוב שההורים יבנו במוחו של הילד סיפור אחד פשוט, וכך יאספו את כל פיסות המידע שמתרוצצות בראשו.

יהיו כאלו שיאמרו שהוא היה במצוקה מאד גדולה ולא היתה לו אפשרות להיעזר באף אדם, ולכן עשה את הדבר הזה. חשוב מאד להדגיש לילדים שמה שקרה כאן זהו דבר אסור. כאשר אנחנו מרגישים לא טוב עלינו לפנות לאנשים שסביבנו שיוכלו לעזור לנו. זה גם המסר למתבגרים: נאפשר להם לאוורר את הרגשות שלהם, נהיה שם בשבילם, נקשיב להם ונעודד אותם לפנות לעזרה בכל פעם שהם במצוקה. אם קשה להם להתייעץ עם ההורים – עד כמה שקשה להורה לחשוב על כך, כדאי לו לעודד את בנו שימצא כתובת מיטיבה אחרת, שלא יהיה לבד בהתחבטויות של חייו.

איך נשוחח עם הילדים?

ראשית, נכין את עצמנו. גם לנו, המבוגרים, זו טלטלה קשה וחשוב שנכיר בכך. גם לנו לא ברור כיצד אנו מרגישים ומה אנו צריכים להרגיש. הרגשות מבולבלים, מעורבים ומבלבלים, וקשה במצב כזה לנהל שיחה מיטיבה. קבלה של עצמנו על שלל רגשותינו, הבנה עצמית שזה טבעי ואלו בדיוק התחושות ההגיוניות שנרגיש – זה השלב הראשון לפני תחילת השיחה.

  1. התאימו את השיח לגיל הילד ולמידע שהוא יודע כבר. אל תוסיפו לו פרטים ספציפיים ומפורטים. נסו להבין מה הילד יודע. כשהילדים יספרו לכם את המידע שברשותם תרוויחו מספר דברים. א' תדעו מה הם יודעים, מה הדברים הלא נכונים או לא רצויים שהם שמעו, כיצד הם מפרשים את זה ומה הם הבינו. אין טעם להוסיף להם מידע חדש וסנסציוני, ב' שימו לב שלא לפגוע באמון שלהם עם הכחשת עובדות ידועות או התעלמות מהן. 
  2. הזמינו את הילדים לדבר ותעודדו שיח גלוי לב. תנו תוקף לחששות שלהם. לצד זה הוסיפו אמירות שיחזקו את תחושת ה"יחד" ויפחיתו בדידות. שיתוף של תחושות, "גם אני מרגיש בדיוק כך" או: "אנחנו אוהבים אותך ונשמור עליך" ואפילו: "תמיד תבוא לספר לנו אם יש לך רגשות לא נעימים או שאתה רוצה לשתף מישהו", יכולים להיות תמיכה נצרכת בזמנים כאלה. היו נוכחים ותנו מסר של הרגעה והגנה.
  3. העדיפו להקשיב ולתת מרחב להוצאת הרגשות הקשים החוצה. זה אפילו יותר חשוב מהדיבורים שלכם. תהיו פתוחים לשמוע כל דבר ולהבין, גם אם מדובר בקושי משמעותי או במחשבות שהייתם מעדיפים להדחיק בעצמכם. הילד הזה, או הנער, צריך אתכם עכשיו.
  4. אל תדברו על אשמים, הימנעו מזה ככל הניתן. אשמה היא תחושה קשה וגם קשה להתמודד איתה מכל צד שעומדים מולו.
  5. תנו לגיטימציה לרגשות שעולים: כעס, עצב, דאגה, בלבול, תחושת בגידה, אכזבה. כל רגש הוא בסדר, ובלבד שהילד מצליח להתמודד איתו, גם אם זה לא נעים או קשה ומכווץ.
  6. שימו לב אם יש ביטויים המצריכים עזרה מקצועית, כמו התכנסות למשך זמן ממושך, התנהגות לא רגילה, ביטויים המעלים חשש שיש מחשבות אובדניות. במקרים כאלה פנו לייעוץ או לעזרה מקצועית. 
  7. באופן כללי, שוחחו עם ילדיכם וחדדו להם שלכל בעיה יש יותר מפתרון אחד. נסו לתרגל חיפוש אחר פתרונות יצירתיים למגוון של מצבים. את התרגול עשו על מצבים קלים, לא על תרחישים מעוררי חרדה.
  8. באופן תמידי, השתדלו לחזק את החוסן המשפחתי. ישיבה בצוותא, התכנסויות, משחק משותף, אווירה של "יחד". משפחות שהחוסן נבנה אצלן במשך תקופה ארוכה יכולות לעבור יותר בקלות מצבים מערערים כמו אלו.
  9. אם הילד נחשף לנושא האובדנות חשוב להוקיע, לומר שזה פעולה סופית לקושי שאפשר לפתור אותו והוא זמני. לפעמים, אחרי מקרים של התאבדות, בני נוער עם רקע רגשי ומצוקה עלולים לחשוב ולדבר על רצון לחיקוי. ראשית, זכרו כי אובדנות איננה גזירת גורל, יש פתרון כמעט לכל דבר ולכל בעיה יש יותר מפתרון אחד. הזכירו זאת לילדים גם בלי לספר להם על המקרה. אם יש לכם חשש ממחשבות של חיקוי, השיח בנושא זה צריך לדלג בן שני צירים; הציר הרגשי, שם נדרשת אמפטיה וקשב, והציר הקוגניטיבי, זה שמשכנע שיש פתרון. כל בעיה היא זמנית, וגם אם היא נראית סוף העולם – זו נקודת מבט מתוך מנהרה של קושי. פתחו פתח של תקווה אצל הילד או הנער, עשו זאת בתשומת לב ובפניות מלאה. אנשים שחוו משבר אובדני יצאו ממנו, ויש לכך עדויות רבות של אנשי מקצוע וגם של מטופלים.
    טיפול מקצועי יכול לסייע. זו הכתובת אליה צריך להפנות את מי שמחשבות אובדניות מתרוצצות אצלו. במקרה שאתם אנשי צוות חינוכי, נסו לשכנע את ההורים שצריך לטפל ושיש מה לעשות. אם נראה לכם שהסיכון גבוה, אל תזלזלו בכך – ופנו לקבל עזרה.
  1. 10. אמנם, המצבים האלו איומים וקשים, אך אנו נעבור אותם. אם הנכם מרגישים צורך להתייעץ על אמירות ספציפיות, על מקרים מעוררי סימני שאלה או על תגובות שמעלות בכם חשש, אתם מוזמנים להתקשר למוקד הטלפוני של "לחיות" במספר 0747-800-380 ולשוחח עם אחד המוקדנים או המוקדניות שלנו.
    הם נמצאים שם בשבילכם, לכל שאלה או שיח לעיבוד הרגשות.