השנים האחרונות במדינת ישראל מאופינות במתיחות ביטחונית מתמשכת. האזעקות התכופות בצפון ובמרכז הארץ, לצד האיומים המתמשכים, משפיעים על החוסן הנפשי ובמיוחד על ילדינו.
אנשי המקצוע מדגישים: חשוב להצטייד בכלים מעשיים להתמודדות נכונה.
ראשית, נקודה חשובה להבנה: הקב"ה נטע בנו את היכולת להסתגל לכל מצב. גם מול מציאות מאתגרת מתמשכת, רוב האוכלוסייה אכן למדה להתמודד.
מהפניות המגיעות למוקד שלנו עולה כי ישנם עדיין אנשים, בעיקר ילדים ונוער, המתמודדים עם תחושות פחד וחרדה, בפרט כאשר ישנו איום ביטחוני מיידי כגון אזעקה או פיגוע במקום סמוך.
חלק ניכר ביכולת ההתמודדות של ילדים עם פחדים, נובעת מהצורה שבה הם רואים את ההורים שלהם מגיבים במצבי חירום. במילים פשוטות, הורים רגועים מגדלים בדרך כלל ילדים רגועים.
הקב"ה טבע בנו את יכולת הפחד כדי שנדע להישמר.
כהורים, תפקידנו אינו למנוע את הפחד, אלא ללמד את ילדינו להתמודד עמו באופן בריא ומאוזן.
להלן חמש הנחיות מעשיות ממומחי ארגון 'לחיות!':
- יוזמה: אל תמתינו שילדיכם יפנו אליכם. פתחו בשיחה על המצב במילים פשוטות וברורות, ללא דרמטיות יתר. עצם השיחה היזומה מעבירה מסר חשוב: אתם, ההורים, יודעים להגן על ילדיכם.
אמרו לדוגמה את המשפטים הבאים "ייתכן מאוד שהלילה תהיינה אזעקות, כדאי שנוודא שהממ"ד מוכן. אל תחששו לישון במיטה שלכם, נעיר אתכם אם יקרה משהו" וכדומה.
- תפקידים מעשיים: האחד אחראי על הבאת מים לממ"ד, השני על פנס וסוללות, השלישי על סגירת חלונות. משימות פשוטות אלו מחזקות את תחושת השליטה ומפחיתות חרדה משמעותית.
ילדים מרגישים מוגנים כאשר הם מבצעים משימות בזמן אירוע חירום. חזרו בפניהם על התפקידים לפני שהם הולכים לישון, ובקשו מהם לבדוק אם הם דאגו לטפל בתחומי האחריות שלהם
- שגרה: להרגלי החיים יש כוח מרגיע ומייצב. המשיכו בסדר היום הרגיל – ארוחות בזמן, שעות שינה קבועות, לימודים ופעילויות שגרתיות במידת האפשר.
אל תתנו לפחדים לשנות את החיים. לא כדאי שילדים ילכו לישון בממ"ד לפי תחושתם כרגע, אם זה לא החדר הרגיל שלהם, או אם לא היתה החלטה משותפת ומושכלת.
- הקשבה והכלה: אפשרו לילדים לשתף בחוויות ופחדים בדרך המתאימה להם – אם בציור, במשחק, בכתיבה או בשיחה. הקשבה מכילה חיונית לעיבוד רגשי נכון.
אם ילד נראה מפוחד או מבולבל, אמרו לו "אתה נראה לחוץ". הראו לו שראיתם אותו
- 'סגירת מעגל': אחרי כל אזעקה או אירוע חירום, סכמו בקצרה: מה היה, מה עשינו, והדגישו – האירוע הסתיים. סיכום זה חיוני לעיבוד החוויה ולשחרור ממנה.
אמרו לדוגמה "זהו, היו יירוטים ושמענו את הפיצוצים, כולם חוזרים לישון במיטות שלהם"
למקרים בהם נדרשת תמיכה נוספת, עומד לרשותכם מערך הסיוע המקצועי של 'לחיות!'.